<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ד'</h1>
<h2>דף פה.</h2>
שטר שפרעו וחזר ולוה בו, כבר נמחל שעבודו. והכי איתא פ"ק דב"מ [י"ז ע"א] ובפרק הכותב בכתובות [פ"ה ע"א]. ומ"מ לא הוי שקרא, כדאיתא התם. והטוען שטר זה נתת לי המעות מפרעון המלוה אבל החזרתים לך מחמת שהיו רעות, אין זה נמחל שעבודו, ואכתי איתיה. והכי איתא פרק חזקת הבתים [ל"ב ע"ב] ור"ם פי"ד דמלוה ולוה.
<h2>דף פו.</h2>
קנין שטרות מדרבנן, לפיכך אם מכר אדם לחבירו שטר, מן התורה לא קנה, דאין הראיה נקנית, ואם מחלו זה המוכר מחול, ואפילו יורש מוחל, כדשמואל פרק הכותב, וכן הרי"ף. ולעולם מוחל, זולתי אם נתנו במתנת שכיב מרע. ומי שהיה חייב לאביו, ואביו מכרו לאחר, ומת אביו, מחיל אנפשיה, משום ואפילו יורש מוחל. וכן [כתב] רמ"ה פרק הגוזל עצים. ואם נשבע לאביו, דאיכא איסורא, לא מחיל, והכי איתמר התם. והמוחל שטר חוב משלם כל השטר, ואפילו לקח שוה אלף במנה, וכן דעת ר"ח ור"ש, כדאיתא פרק הכותב הוה עובדא ואכפיה רפרם וכו' כי כשורא לצלמא. והלוה מוציא אף נייר השטר מאותו שקנאו כשמחל המוכר. וכן דעת הרמב"ן ז"ל והראב"ד דאינו מוציא זולתי אם יפרע לוה דמי הנייר. והרשב"א [כתב] דכל שאינו פורע חובו אין מחזיר לו השטר כלל אע"פ שמחלו המוכר. והיכא שמכרו במעמד שלשתן דעת ר"י הזקן דלא מצי מחיל. והרמב"ן [כתב] דאפילו הכי מצי מחיל. ואם במשכון לא מצי מחיל. והיכא שכתב המוכר קני וכל שעבודא, או שכתוב בשטר החוב משתעבדנא לך וכל דאתי מחמתך, הוי ליה כאילו מתחילה נתחייב לזה הקונה, ולא מצי מחיל. וכן דעת הראב"ד וכן הרשב"א. וכתב "ובזמן הזה דכתבי נתחייבתי לך ולכל הבאים מכחך הוי כלשון משתעבדנא" כן [כתב] בתשובה. ושטר שכתוב בו "לפלוני או למוציא שטר זה" אין יכול להוציאו אחר בלא טענת המלוה, דהוי ליה כאומר "או למוציא בטענתו". ושטר שכתוב בו "למוציא שטרי בין בטענתו בין שלא בטענתו" נתחייב למוציאו ואפילו לא יביא הרשאה מהמלוה, ובלבד שיהא המוציאו ילוד. כן תשובה לרשב"א. והאשה המכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו אינה יכולה למחול מפני שידו כידה. והכי איתא פרק הכותב, אע"ג דאמר שמואל וכו'. וענין כתיבה ומסירה בשטר לר"ם פ"ו דקנין. והיכא שהגבו שטר חוב שיש לראובן על שמעון הגבוהו לאותו שטר לתת לבעל חוב דראובן, מטעם דרבי נתן, ומוציאין משמעון לתת לו, אין ראובן יכול למחול אותו שטר לשמעון. כן [כתבו] הראב"ד והרשב"א.
